החלטה בתיק רע"פ 8802/13

1.             בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב (בהרכב: כב' הנשיאה ד' ברלינר, כב' השופט ג' קרא (סג"נ), וכב' השופטת מ' סוקולוב) מתאריך 16.12.2013 ב-ע"פ 20635-11-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת י' פרדלסקי) ב-ת"פ 36663-02-12 מתאריך 10.10.2013.

           להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

רקע עובדתי

2.             לפי המפורט בכתב האישום, המבקש, שעבד בעת ביצוע העבירות בתור פקח יחיד במחלקת הכנסות של עיריית בת-ים, הגיע מספר פעמים לחנותו של המתלונן וטען כי האחרון משלם ארנונה על שטח קטן יותר משטח החנות בפועל. המבקש הודיע למתלונן כי אם ישלם לו 10,000 ש"ח  או 20,00 ש"ח הוא לא ישוב לחנותו במשך שנתיים. המבקש אף ציין כי אם יוודע לעירייה מהו השטח האמיתי של החנות, יחוייב המבקש בארנונה למפרע בסכום 200,000 ש"ח לפחות. המתלונן סירב לשלם למבקש. המבקש שב לחנותו של המתלונן עוד מספר פעמים והציג דרישות דומות. במהלך חודש אוגוסט 2008 הגיעה אשתו של המבקש לרכוש מוצרים בחנותו של המתלונן, אך לא שילמה את החשבון בטענה כי המבקש יגיע לשלם החוב. המבקש הגיע לחנותו של המתלונן וכרך בין הנחה במוצרים אותם רכשה אשתו לבין דיווחו על גודל החנות לעירייה. המתלונן נכנע ללחציו של המבקש והעניק למבקש הנחה בסך של 1,400 ש"ח ביחס למחיר המלא של המוצרים אותם לקחה אשתו של המבקש. באותו מעמד, ייעץ המבקש למתלונן להעביר באופן פיקטיבי את הסכם השכירות של החנות על שם אשתו על פי שם הנעורים שלה, כדי להתחמק מתשלום ארנונה למפרע. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיפים 290 ו-294 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) ומרמה והפרת אמונים (עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין).

3.             בתאריך 23.01.2013 הורשע המבקש על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי המשיבה תטען לעונש מאסר של שישה חודשים בפועל מאחורי סורג ובריח ואילו המבקש יטען לעונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות. במסגרת הטיעונים לעונש טען בא-כח המשיבה כי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות הינו עונש החורג לקולא ממתחם הענישה ההולם. בית המשפט השלום הנכבד גזר על הנאשם, שישה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, שישה חודשי מאסר על תנאי, שיושתו אם במרוצת 3 שנים המבקש יעבור את העבירות בהן הורשע, או כל עבירת מרמה, וקנס בסך  של 3,500 ש"ח.

4.             בתאריך 16.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום הנכבד.

           מכאן הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

5.             בא-כח המבקש סומך טענותיו על שני אדנים מרכזיים:

           הראשון הוא כי בא-כח המשיבה חרג מהמוסכם, כאשר טען בפני בית המשפט השלום הנכבד כי העונש שהמבקש היה רשאי לעתור לו - שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות - הוא מחוץ למתחם הענישה.

           השני גורס כי שגה בית המשפט השלום הנכבד, ובעקבותיו גם בית המשפט המחוזי הנכבד, כשלא נתנו משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם להיקף המוגבל, לטענתו, של העבירות שביצע.

6.             בא-כח המשיבה טען בתגובתו כי אין הצדקה להיעתר לבקשה לאפשר דיון ב"גלגול שלישי" בטענות המבקש, שנידונו ונדחו על ידי שתי ערכאות שיפוטיות, בעיקר כשמדובר בהשגות כנגד גזר דין שנמצא בתוך טווח הענישה, עליו הסכימו הצדדים.

דיון והכרעה

7.             לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן היא איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, ומצדיקה הענקת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007).

           יתר על כן, הלכה היא כי במקרים שבהם הבקשה מתייחסת רק לחומרת העונש, כבענייננו - רשות ערעור תינתן רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין (ראו למשל: רע"פ 1276/13 שושן נ' מדינת ישראל (20.2.2013); רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.08.2009)). יישום הלכה זו בענייננו מוביל, אף הוא, לדחיית הבקשה שלפני.

8.             זה המקום להוסיף כי בקשתו של המבקש דומה מבחינה מהותית לערעור שהוגש בפני בית משפט המחוזי הנכבד, ונדחה. טענותיו של המבקש ביחס לאי-מתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, לסכום הנמוך של השוחד שניתן, ולחריגה, לכאורה, שהייתה גלומה, לשיטתו, בטיעוני בא-כח המשיבה בעת הטיעונים לעונש - נדונו והוכרעו על ידי שתי ערכאות, ואין מקום לכך שבית משפט זה יידרש להם פעם נוספת.

9.             די בכל האמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה, ואולם למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופו של עניין - לא מצאתי בטענותיו של המבקש ממש.

10.          בא-כח המבקש טוען כי במקרה דנן מתעוררת השאלה בדבר היחס שבין הסדרי טיעון לבין מתחם הענישה לאחר תיקון 113 לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב - 2012 (להלן: תיקון 113)), וכי סוגיה זו הינה בעלת חשיבות, ומצדיקה קביעת הלכה ברורה על ידי בית משפט זה. נושא זה נידון לאחרונה בהרחבה ב-ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (04.12.2013) (להלן:עניין פלוני) ובית המשפט המחוזי הנכבד נדרש לו, בעקבות פסק הדין הנ"ל - כראוי.  

11.          לא מצאתי ממש גם בטענתו של בא-כח המבקש כי בא-כח המשיבה חרג מהמוסכם, כשטען בדיון בפני בית המשפט השלום הנכבד כי עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות הוא מחוץ למתחם הענישה ההולם. אסביר: